פסק-דין בתיק ת"א 13275/02

שני הצדדים, בכששיאן ואגאקי, היו בעבר שותפים בעסק (מזנון). השותפות פורקה זה מכבר ולאחר שמונה כונס נכסים למכירת העסק, רכש אותו אגאקי (בשנת 2005), שהיה אחד השותפים.

ארבע שנים קודם לכן (בשנת 2001) הגיעו הצדדים להסכם שלפיו בכששיאן ירכוש את העסק, אך ההסכם לא קוים ובוטל. בנוסף הוסכם כי מאחר שבכששיאן רוכש את העסק, ישלם לו אגאקי דמי שכירות עבור המשך ההחזקה בנכס ששימש את העסק. המחלוקות בתביעה זו הן בשאלות, מי מהשניים הפר את ההסכם שבוטל, האם ההפרה הסבה נזקים ואם אמנם הסבה מי אחראי לכך. כמו כן, האם נותר אגאקי חייב לבכששיאן דמי שכירות עבור החודשים שלגביהם נקבע שישלם דמי שכירות, אך הצדדים חלקו אם אלו אמנם שולמו. כן ישנה מחלוקת בשאלה, ועל מי לשאת בחובות בגין הפעלת העסק לתקופה שהוגדרה.

א.         הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם ואח', פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

ב.         עיקרי העובדות הרלוונטיות ועיקרי ההליכים בתובענה

3.         פסק הדין ניתן בעניין שתי התביעות ההדדיות שהגישו שני הצדדים בכששיאן (שהוא התובע בתביעה המוקדמת יותר (ת"א 13275/02, והוא יכונה להלן - התובע), ואגאקי (שהוא הנתבע בתביעה המוקדמת והתובע בת"א 4457/03, והוא יכונה להלן - הנתבע).

תחילה נפרט את עיקרי העובדות הרלוונטיות לשם הכרעה בתביעה, אשר בעיקרם אינם שנויים במחלוקת, וככל שישנה מחלוקת לגבי העובדות, נציין זאת במפורש. כן נפרט את עיקרי ההליכים הרלוונטיים. בשל ריבוי ההליכים הקשורים בתובענות הנדונות, אלו שקדמו להן ואלו שהיו במסגרתן, נציין רק את העיקריים שבהם, ככל שהם רלוונטיים למתן פסק הדין.

4.         התובע והנתבע היו בעבר המחזיקים ובעלי הזכויות בחנות ברחוב יפו 27 בירושלים, המהווה חלק מבניין גדול (גוש 30035 חלקה 17), המוכר בשם "בית פיינגולד". מאז שנת 1992 ניהלו הצדדים בחנות עסק של מזנון למכירת באגטים ובית קפה בשם "בא לי באגט" (להלן גם - החנות).

בשנת 1996 הסתכסכו השניים וביום 30.3.1997 הגיש התובע אל בית המשפט המחוזי בירושלים תביעה שבה עתר לפירוק השותפות ולפירוק השיתוף במקרקעין (ת"א 1178/97. כתב התביעה - נספח ב של תצהיר התובע). בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי כי הסמכות לדון בפירוק השיתוף במקרקעין נתונה לבית משפט השלום, הגיש התובע ביום 19.2.1998 תביעה אל בית משפט זה, לפירוק השיתוף במקרקעין (ת"א 3645/98. כתב התביעה - שם, נספח ג) (התביעה שהוגשה אל בית המשפט המחוזי בירושלים תכונה להלן - התביעה לפירוק השותפות; התביעה שהוגשה אל בית משפט זה תכונה להלן - התביעה לפירוק השיתוף במקרקעין).

5.         בעניין התביעה לפירוק השותפות הגיעו הצדדים ביום 16.5.1999 להסדר שקיבל תוקף של פסק-דין (כבוד השופט ע' חבש), באשר לאופן פירוק השותפות ונקבע כי יעמוד בעינו רק עד מתן פסק הדין בתביעה לפירוק השיתוף במקרקעין (שם, נספח ד). הסדר זה כלל הסכמות במספר נושאים ובהם נושא חלוקת המלאי, סגירת החשבון המשותף ועוד כיוצא באלו עניינים. כך גם הוסכם כי התובע יצא מן השותפות והנתבע ישלם לתובע דמי שכירות. בעניין זה הוסכם בין השאר, כלהלן:

                        "הנתבע ישכור את חלקו של התובע תמורת סך של 3,000 דולר פלוס מע"מ לחודש החל מיום 1.6.1999 ...

                        כמו כן מוסכם כי אם הנתבע לא ישלם את דמי השכירות במועד, יפונה הנתבע מן הנכס לאחר מתן התראה של שבוע ימים.

                        ...

                        הסדר זה יעמוד בתוקף עד למתן פסק-דין בתיק המתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום (ת"א 3645/98 [התביעה לפירוק שיתוף במקרקעין]). על למועד אשר ייקבע לפינוי, מבקשים לתת למוסכם תוקף של פסק-דין ...".

אין מחלוקת על כך שבעקבות פסק הדין בתביעה לפירוק השותפות, שכאמור ניתן בהסכמה, עזב התובע את העסק והנתבע המשיך להפעילו.

6.         במסגרת התביעה לפירוק השיתוף במקרקעין, קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט (כבוד השופט י' שמעוני), להעביר את העניין להליך של פישור בפני כבוד השופט בדימוס י' בצלאל. בישיבת הפישור מיום 3.11.1999, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה תיערך ביניהם התמחרות, שבמסגרתה יציע כל אחד מהצדדים את הסכום שתמורתו ירכוש מהצד השני את חלקו בחנות, והמרבה במחיר הוא זה שיזכה. הסדר זה קיבל תוקף של פסק-דין ביום 5.11.1999 (פרוטוקול ישיבת הפישור שבו הוסכם כאמור ופסק הדין - שם, נספח ה).

הסכם זה קבע בין השאר, כי המחיר ההתחלתי להתמחרות יהיה 300,000$ (שם, סעיף 3). כן נקבעו מועדים לתשלום התמורה בידי הזוכה בהתמחרות, כך ששיעור של 10% ישולם תוך ארבעה-עשר יום ממועד ההתמחרות וסכום ההצעה שתתקבל ישולם במלואו תוך תשעים יום ממועד זה. במקרה שלא ישולם מלוא הסכום כאמור, יזכה הצד השני שישלם את הסכום שהציע (שם, סעיפים 6-5). עוד נקבע כי סכום בשיעור של 40% מהתמורה יופקד בידי בא-כוחו של המוכר להבטחת ביצוע ההסכם וקבלת כל האישורים הדרושים להעברת הזכויות בנכס (שם, סעיף 7). בעניין דמי השכירות נקבע כי "עד ליום התשלום של מלוא מחיר הרכישה, יהיה השותף המחזיק בחנות חייב לשלם לשותף האחר דמי שכירות לפי בסיס של 3,000 דולר לחודש, יחסית לסכום ששולם ע"ח הרכישה" (שם, סעיף 9).

7.         בהתמחרות שנערכה בין הצדדים, זכתה הצעתו של הנתבע שהייתה בסך של 325,000$, לעומת הצעת התובע, שהייתה בסך של 320,000$. אולם משלא שילם הנתבע את הסכום בהתאם לתנאים שנקבעו, זכה התובע ברכישת חלקו של הנתבע, תמורת הסכום שהציע הוא (320,000$).